כיצד מייצרים ספר תורה

בשל העובדה שספר תורה אחד מכיל בין 62 ל-84 יריעות קלף – המיובשות, מוחלקות ומעובדות בהתאם למפרט הלכתי מדויק – שעליהן מופיעות 304,805 אותיות בדיוק, ייצור ספר תורה כשר הינו ארוך ומורכב, ודורש מומחיות ודיוק רב. זו מלאכה שנדרשים חודשים רבים להשלמתה.

סופר מומחה וירא שמיים כותב כל אות בדיו שחור באמצעות קולמוס, על פי ההדרכות הקליגרפיות המסורתיות של הכתב האשורי.

לאחר השלמת הכתיבה, יריעות הקלף נתפרות זו לזו בגידי בהמה ויוצרות יחד מגילה ארוכה.

גובהו הממוצע של ספר התורה הוא כשישים סנטימטרים, ומשקלו כעשרה ק"ג. אפשר למצוא ספרי תורה ענקיים וכבדים, וגם קטנים וקלי משקל.

הקלף

ספר תורה כשר נכתב רק על קלף מעור בעל חיים טהור, גם אם לא נשחט לצרכי אכילה, די בכך שבעל החיים כשר לאכילה, כדי שאפשר יהיה להשתמש בעורו לכתיבת ספר תורה.

קלף שנעשה מעור של דג אינו כשר למטרה זו; לעור הדג ריח בלתי נעים, שאינו מכובד לספר תורה.

עיבוד הקלף צריך להיעשות מתוך כוונה להשתמש בו לכתיבת ספר תורה - "לשם כתיבת ספר תורה". מסיבה זו, העיבוד מוכרח להתבצע על ידי יהודי, או לכל הפחות בעזרתו.

לפני התחלת מלאכת הכתיבה, הסופר משרטט על הקלף שורות מדויקות בחריצים דקיקים. פעולה זו נעשית באמצעות כלי שאינו מותיר על הקלף כל צבע. ראוי שגם הפעולה הזאת תיעשה לשם כתיבת ספר תורה.

הדיו

רק דיו שחור הנו כשר. דיו בכל צבע אחר פסול לכתיבת ספר תורה. הדיו מוכרח להיות יציב ובלתי מחיק.

בימי קדם, רווח השימוש בדיו שיוצר מאדים מעובים של שמן, זפת או שעווה, לאחר הרתחתם. בתקופות מאוחרות יותר הוכן הדיו בעיקר מתערובת מיובשת של שרף עצים ודבש, שנמהלה לפני השימוש במי עפצים.

בימינו, רוב הסופרים מכינים דיו ממי עפצים, גומי גולמי ותרכובת כימית המכונה קנקנתום.

רכיבים אלו מבושלים יחדיו עד לקבלת הנוזל השחור המוכר לנו. רבים מוסיפים חומרים שונים המשפרים את צבע הדיו ואת עמידותו.

הקולמוס

הסופר כותב את האותיות באמצעות קולמוס העשוי מנוצה או קנה. את קצהו, המחודד בשיטה ייחודית להקלת הכתיבה, הוא טובל בקסת הדיו.

עט עשוי ברזל פסול משתי סיבות:

1. הוא עלול להותיר חריצים בקלף.

2. ברזל משמש לעתים קרובות להכנת מכשירים להרג וחורבן, המהווים ניגוד לייעודה של התורה.

הגופן

אותיות ספר התורה נכתבות ב"כתב אשורי". כתבי יד או גופנים אחרים בהם מקובל לכתוב ולהדפיס בעברית, אינם כשרים.

ספר תורה מודפס, גם אם כל אותיותיו עומדות בדרישות המחמירות ביותר – פסול.

קדושתו המיוחדת של ספר התורה נובעת כמובן מהתוכן המקודש המופיע בו, ולכן עליו להכיל אך ורק את פסוקי התורה בטהרתם. כל תוספת של איור או קישוט אסורה בהחלט.

הסופר

יש צורך בלימוד ובאימון רב, יחד עם כישרון מולד כדי להפוך לסופר סת"ם.

מובן שאדם שלא למד היטב את כל ההלכות הנוגעות לכתיבת ספר תורה, אינו יכול לכתוב. עם זאת, הסופר מוכרח להיות שומר מצוות וירא שמים, המכיר בקדושתו של ספר התורה.

אסור לסופר לסמוך על זכרונו; עליו להעתיק את הפסוקים, אות אחר אות, מתוך ספר תורה כשר או העתק מצולם שלו. סופר ימני כותב רק ביד ימינו, ושמאלי כותב רק בשמאלו.

פסוקי התורה, ובמיוחד אזכורי שם ה' המופיעים בהם, צריכים להיכתב באווירה של טוהר וקדושה. נהוג שהסופר טובל במקווה לפני התחלת המלאכה. ישנה תפילה מיוחדת שאותה קורא הסופר כאשר הוא ניגש למלאכת הכתיבה, ועליה הוא חוזר בכל פעם שהוא מעלה על הקלף את שם ה'. 

אביזרים נוספים
לפניכם תיאור קצר של האביזרים הנלווים לספר התורה.
שימו לב, כי זו סקירה על ספר תורה אשכנזי. לספר התורה הספרדי אביזרים שונים. 

עצי החיים

"עצי החיים" הם שני עמודי עץ מחוטבים, המחוברים לשני קצות ספר התורה – אחד בתחילתו ואחד בסופו. ספר התורה גלול סביבם בשכבות רבות. בשני קצות העמודים ישנן ידיות מגולפות הבולטות משני עברי ספר התורה, המשמשות לאחיזת הספר ולגלילתו מפרשה לפרשה.

האבנט

את האבנט – חגורת בד – כורכים ומהדקים סביב ספר התורה לאחר סיום הקריאה בו. האבנט שומר על ספר התורה סגור היטב מתחת למעיל הקטיפה. במקרה שבו ספר תורה התגלה כפסול – למשל, בעקבות דהייתה או סדיקתה של אחת האותיות – האבנט נכרך מבחוץ, מסביב למעיל, במעין תזכורת לכך שספר התורה אינו בשימוש, עד לתיקונו.

המעיל

אין משאירים אוצר יקר ערך חשוף ופגיע. כאשר ספר התורה אינו בשימוש, הוא מכוסה במעיל, ונותר ספון במקומו המכובד, מעבר לפרוכת הבד של ארון הקודש. המעיל הוא מין גלימה מקושטת שאינה רק מגנה על ספר התורה, אלא גם מייפה אותו. לרוב הוא עשוי קטיפה, רקום בחוטי זהב ומשי, ומעוטר בחרוזים.

הכתר

התורה היא הנכס היקר ביותר שלנו, ואנו מכריזים על כך באהבה ובגאווה. אנו מעטרים אותה בכתר, לרוב עשוי כסף, כסמל לחיבתנו והוקרתנו כלפיה. הכתר מונח על ידיות "עצי החיים" הבולטות מעל ספר התורה. 

היד

היד היא מעין מוט מוארך שבו משתמש הקורא בתורה כדי לסייע לאחרים לעקוב בעת הקריאה אחר המילים הכתובות בספר. לרוב עשויה היד כסף, וקָצֶהָּ הקדמי מעוצב בצורת כף יד שאצבעה מושטת קדימה, ומכאן שמה. השרשרת המחוברת ליד מצדה השני משמשת לעתים לתלייתה על "עץ החיים" לאחר גלילת ספר התורה.